הטבע חילק לנו את המציאות בצורה ברורה לשתי נקודות מרכזיות של האני ושל כל מה שמחוצה לי. מתוך שאני מתייחס להאני לעומת היחס שלי לשאר העולם, גורם לי להבין למעשה מי אני ומה קיים סביבי. עם הלידה הטבע משם אותנו ביחס מנותק בין האני לשאר העולם ואני פועל להכניס את הכל פנימה אלי. עם ההזמן…

בזמן המלחמה מאוד ברור לכולם הנחיצות להיות מלוכדים, כמה שיותר לעזור ולתמוך אחד בשני, כי בזה תלוי החיים שלנו. הטבע ממחיש לנו באמצעות מצבי קיצון את הדברים הכי חשובים לנו כדי לשמור על עצמנו. רק ביחד. אלא שאותם דברים שאשר הינם הכי חשובים לנו כעם, אינם משתנים גם שהמצב ירגע, אלא נשארים קריטיים באותה מידה.…

האם יכול להיות מצב שבו כולנו נהיה כאחד, קבוצה אחת? הרי כולנו שונים זה מזה וזה מזו, ולכל אחד ואחת דיעות משלהם. אז איך אנחנו יכולים לשמור על הייחודיות של כל אחד ואחד, ועם זאת להפוך לקבוצה. אלא כל אחד הוא מיוחד והדעה שלו יכולה להיכנס ולהיות שווה לכולם. אלא הדעות האלו, אם הן מתחברות…

שאנו נפגשים עם אנשים, קודם אנו תמיד נבדוק את עצמנו איך אנו נראים במראה. התסרוקת, הבגדים והנעליים, התאמת הצבעים, כתמים שלא שמנו לב, חיוך עם שיניים לבנות, וגם לוודא שהחיוך מרוח על כל הפנים. מה אם היינו יכולים לדעת מעבר לאופן שאנשים רואים אותנו, אלא גם ובעיקר איך הם מרגישים אותנו. האם הם רואים לפניהם…

כולנו כעם שותפים לאותו רעיון, ונמצאים באותו מקום, אותה פיסת אדמה שמחברת בינינו בצורה מוחשית וגם סימלית. מין סוג של מצע משותף לכולנו שעל גביו אנו יכולים להחזיק גם את מה שמאחד אותנו, ויחד עם זאת גם את מה שיחודי לכל אחד מאיתנו. לכן בכל רגע שאנו מנסים לברר את היחסים בינינו מכל כיוון שהוא,…

במלחמה דברים די ברורים בתור חייל, יש אויב שצריך להכניע, יש לי שותפים לדרך שעוזרים ביחד להשיג את המטרה, ויש לנו גם כלים איך להגיע ולנצח את היריב. אבל מה עם האויב שבפנים, שאני מגלה שעליי להשתנות, להתייחס אחרת לאחרים ממה שעשיתי עד עתה, ממה שהיה לי נוח. איך לשנות את עצמי כך במצבים שאני…

אסטרונאוטים יודעים שברגע שנהם נכנסים לחללית, חוקי הטבע שהם מכירים משתנים לגמרי. אין להם הרגשת כוח כבידה, ובנוסף עליהם לשים לב להרבה מאוד פרטים בכל רגע כדי לחיות. לכן הם מתאנים שנים רבות כדי להיכנס לאותה חללית ולהגיע איתה לטבע אחר. גם בעולם שלנו לפעמים יש הרגשה שאתה רוצה לעבור למקום אחר, שם החוקים אחרים,…

הטבע הינו מערכת מושלמת, אולי חוץ מאיתנו האדם.לכן כאשר אני רואה איזה סוג של קלקול באחרים אני יכול לצעוק. אפשרות אחרת היא להסתכל פנימה, ולבדוק את עצמי. האם גם אני מקולקל לעיתים באותה צורה? האם אני צריך לשנות את היחס שלי דוקא, כך שמבחוץ הכל ישאר אותו דבר ועלי דווקא להתאים עצמי לאחרים ולא להיפך.…

בזמנים של מבצעים צבאיים ומלחמות הטבע לוחץ עלינו כך שעלינו להיות יותר מגובשים בינינו. האיום הישיר על חיינו מגדיל בתוכנו את החשש מהלא נודע וממחיש יותר מכל את האיום הקיומי שלי ושל משפחתי יותר מכל. המצב כאילו מסיר מאתנו את ההתנהגות היומיומית כלפי אחרים ונותן לנו אפשרות להעריך אותה מחדש. אלו זמני חירום אנו אומרים…

הטבע מראה לנו בכל מיני דרכים כי להיות איתו באיזון כאנשים זה דורש מאיתנו לבנות יחסים מאוזנים בינינו. כל סטיה מבנית קשרים ביני לבין הסובבים אותי יגרום לפגיעה באיכות החיים של כולנו. אם לעומת זאת אנו נעמיק את הקשרים האלו לרוחב ולעומק, אז עצם היחסים בינינו יהפכו לחוט המקשר ותופר את כולנו למערכת אחת סגורה…